מובן מאליו

ערב שבת, משפחתי ואני הלכנו לסעוד במסעדה תל אביבית מוכרת.

בהגיענו, הושיבו אותנו בשולחן קטן ורעוע 2.5 מטר מדלת הכניסה.

שביקשתי לעבור לאחד מהתאים בצד, נעניתי בסירוב כי המקומות מוזמנים מראש, אז ביקשתי לעבור לשולחן זהה במרכז המסעדה אולם גם שולחן ספציפי זה הוזמן מראש.

לא ידעתי שהיום לא מספיק להזמין מבעוד מועד מקום ישיבה אלא צריך להזמין גם את סוג השולחן הספציפי.

בנותיי היקרות החלו לאבד סבלנותן, אז נכנעתי לדרישות המארחת, נמנעתי מלהיכנס לוויכוחים מיותרים והתיישבנו ליד הדלת.

מהר מאוד נתבקשתי ע"י משפחתי לסגור את דלת הכניסה בשל רוח פרצים שנשבה בחוץ.

לתדהמתי, המארחת פתחה מיד את הדלת וביקשה שלא אסגור שוב מכוון שהיא משמשת לכניסת באי המסעדה.

גם במקרה כאן, לא ידעתי שמישהו החליף את יעודה המקורי של הדלת ולא עדכן אותי.

לא נורא, אין כמו לשבת עם סוודרים במסעדה ועוד לפני שהזמנו את האוכל.

לצערי, ההברקות של אנשי הצוות המשיכו גם במהלך הארוחה כמו מאבקי כוחות על הקטשופ, הגשת כוס עם קוביות קרח קטנות לבתי בת ה-3, לחכות 5 דקות לעט כדי לחתום על החשבון ועוד פנינים רבות.

שיא השיאים היה לקום מהשולחן בסיום הארוחה ולראות שישנם 4 תאי ישיבה ריקים שטרם אוישו!

אז גם אם יש לכם מוצר מדהים, זה עדיין לא מבטיח הצלחה עסקית. אל לנו לקחת את השרות ללקוח כמובן מאליו.

אם חווית השרות שלי הייתה טובה, סביר להניח שאחזור שוב, גם אם המחירים היו גבוהים יותר, ואף ממליץ לחבריי גם כן.

בקיצור, יש מספיק מסעדות בתל אביב.